<h1>יראים סימן נ"ב</h1>
<h2>דף כח.</h2>
תולדות החמץ. שאור שהכסיפו פניו כדתנן [מ"ח ע"ב] [שאור] ישרף והאוכלו פטור, איזהו שאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו. וכשם שיש תולדה לחמץ כך יש תולדה לזמן איסור החמץ בי"ד בניסן מתחלת ה' עד סוף ו', כדתנן בפסחים פ"א [י"א ב'] ר"י אומר אוכלין כל ד' ותולין כל ה' ושורפין בתחלת שש. אבל תחלת שבע ולמעלה אסור מן התורה. וטעמא מפרש התם שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ואמרינן לרבות ארבע עשר. ומקשינן ואימא מצפרא ומשנין אך חלק. ולרבות לילי חמשה עשר לא איצטריך דכתיב בערב תאכלו מצות, ואיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ, דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכו' הכי איתא בפסחים פ"א [ד' ב']. יש לשאול. דהיקש דהשבתת שאור לאכילת חמץ איתא לר' מאיר ולר"י בפ' כל שעה [כ"ט ע"ב אמרינן] דהדר רב אחא בר יעקב ממה שאמר לר' יהודא דילפינן שאור לאכילה משאור [דראייה] (שאינו) [שאין] נראה לו [ד]גז"ש (אותו) [איתא] כלל. ויש לתרץ דניהי דליתא לענין היתר של אחרים אתה רואה אבל לענין זמן ושיעור איתא. וטעמא מאי [ד]לא ילפינן אלא לענין [האמור] במקרא, זמן, ושעור, שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ בזמן משתעי קרא, שיעור, דכתיב לא יראה לך שאור לא יראה לך חמץ, בשיעורא משתעי קרא מדר' זירא דאמר ר' זירא פתח הכתוב וכו' הלכך לענין שיעור אמרינן בפ"א דביצה [ז' ב'] דילפי ב"ה ביעור מאכילה אבל לענין שאר דברים לא, הילכך לא קשיא מבית הלל לרב אחא דהדר ביה. וכענין זה אשכחינן בשבת בפ' במה מדליקין [כ"ח א'] דמהדר תלמודא מנא לן דעור בהמה טמאה מטמאה באהל המת ובעו למילף משרצים במה מצינו ואיפריך ליה וקשיא לן מסברא (דנפשיה) [דנפשין] אמאי לא ילפינן בג"ש מבגד ועור האמור במת ובשרץ, כדילפינן בבמה אשה יוצאה [ס"ד א'] לענין טוי ואריג ובב"ק לענין מפץ בפ' כיצד [כ"ה ב'] והוצרכנו לתרץ דלא ילפינן ג"ש אלא לענין האמור באותו מקרא של בגד ועור במת בפרשת מדין, וההוא לאו בטומאות אהל מיירי, הלכך בעי מנלן הכי נמי לא שנא.
